בד״כ קל לנו לקבל כשאנו מרגישים שמחה, אהבה, תחושת סיפוק שממלאת את הגוף שלנו בקלילות, רכות, תחושה של חיבור וזרימה.
נעים לנו לחוש גלים של אהבה. אנחנו רוצים עוד ועוד מהטוב הזה ובצדק.
נעים לנו לחוות רגשות מרחיבי לב.
מה קורה כשרגשות מכווצים מגיעים אלינו? כמו גל שוטף. כזה שלא חיכינו לו. כזה שלא חשקנו בו. גל של רגש לא נעים.
זה יכול להיות עצב.
זה יכול להיות פחד.
זאת יכולה להיות אשמה. זה יכול להיות עלבון שצורב את הנשמה. זה יכול להיות כעס.
(בשלושת האחרונים:אשמה,עלבון וכעס, שימו לב איזה רגש ראשוני מתחבא מתחת. אשמה, עלבון וכעס אילו רגשות ברמה השניה כיוון שהם קשורים לאחר. חפשו ממתחת רגש מכווץ שקשור אליכם. חפשו את הרגש המקורי מתחת)
למדנו לפחד מרגשות שלימדו אותנו שהם ״שליליים״ רובנו מתכווצים פיזית יחד עם הרגש ה״שלילי״.
חלקנו, באופן מודע או לא מודע, מאפשרים לרגש להשתלט על יומנו. על השבוע שלנו. איך? עוד מעט אסביר.
לפעמים, בנוסף לרגש המכווץ אנחנו גם מבקרים את עצמנו: ״למה אני ככה?״ ״אין לי כוח למצב רוח הזה״ ״נמאס לי מהפחד״
לפעמים אנחנו חושבים שאצל אחרים רק שמחה ואהבה בבאים לבקר. אנחנו נבהלים. בעיקר מעצמנו.
כאילו לא מספיק לנו להתמודד עם האש של הרגש אנחנו מוסיפים למדורת הרגשות ששורפים לנו את הלב עוד שמץ של ביקורת עצמית שמבעירה את הרגש על אש גבוהה עוד יותר.
אם רק היינו מפסיקים להיבהל מהרגש, זוכרים כי הוא בסך הכל ובאופן טיבעי, שולח לנו סימן. סימן שבא לדייק את הדבר הלא מתאים לנו עכשיו. סימן לשחרר כאב או אנרגיה עצורה בגוף. סימן לזוז מהמקום בוא אנחנו יושבים או עובדים 15 שנה כשבשמונה שנים האחרונות אנחנו כבר לא לגמרי שם. לפחות לא עם הלב שלנו.
כשאנחנו מפחדים או מבקרים את עצמנו אנחנו עלולים להיתקע עם אותו רגש מכווץ ובלי לשים לב חווים אותו שוב ושוב ושוב ברצף.
עד שלעיתים אנו מאמינים שאנחנו זה הרגש. זה לא עצב של כמה שניות או דקות, זה לא פחד חולף. אנחנו מאמינים שהרגש השתלט על חיינו. אנחנו העצובים, אנחנו בדיכאון, אנחנו פחדנים. אנחנו מאמצים את הרגש לרמת הזהות שלנו.
מחקרים מראים כי כאשר רגש מגיע אל הגוף הוא שוטף אותנו לזמן קצר. כאשר אנו שוב ושוב מפרשים את הסיטואציה שקרתה, מבלי ללמוד או לשנות את הפרשנות, אנו חוווים שוב ושוב את אותו הרגש. כלומר, זהו גל חדש של אותו רגש, גל חדש של אותה האנרגיה של הרגש המגיעה אל הגוף.
אנו מתחזקים באופן לא מודע את שמירת התדר הריגשי בגוף.
רגש הוא גל של אנרגיה ששוטף אותנו כמו ענן שנע וחולף. אם ניתן לו להמשיך בדרכו.
משמעות המילה רגש: Emotion באנגלית היא: אנרגיה בתנועה: Enargy - Motine . כשלא נאחזים ברגש הוא יחלוף כמו גל.
יחלוף כמו צירי לידה. יחלוף כמו גשם לפני השמש.
מה משאיר רגשות מכווצים אצלינו? לפעמים אנחנו מפחדים. אנחנו מפחדים לחוות. מפחדים להודות שזה מה שאנחנו מרגישים עכשיו. מפחדים שאנחנו חלשים, מפחדים שהרגש יתקע לנו בגרון או בלב וישאר שם.
מרוב פחד לפעמים חלקנו דוחפים את הרגש עמוק עמוק פנימה כמו חולצה לתוך מכנס צמוד מידי שאין לה מקום על העור והיא מקמטת את מתווה העור מתחת למכנס. מכאיבה מבפנים בלי שאף אחד רואה. כמו לבה בהר גאש בתרדמה זמנית, הרגש מבעבע מבפנים.
עד ש...
עד שהוא יתפרץ ויצא החוצה. עד שלא נוכל יותר. עד שזה יפרוץ מאיתנו בדרך זו או אחרת. לעיתים
מה היה קורה אם היינו מסוגלים להגיד לעצמנו: אני עצבני עכשיו, אני מפחדת כרגע. לתת לרגש מקום. להקשיב למסר שלו. לתחום אותו בזמן. להקשיב באמת מדוע הוא מגיע עכשיו. להרשות לעצמי קודם כל להרגיש את הרגש ואז לתת לו לחלוף או לקחת אותו למגרש הכדורסל, למשל, להבקיע אותו כתום ובוהק לתוך הסל העגול האדום. לנקות את הכעס או הפחד תוך כדי ריצה על המגרש.
עד ש
עד שהגל הזה של יעבור ונוכל לזהות את הקשת- רגע לפני שרגש חדש ישטוף אותנו.
ילדים באופן טיבעי מרשים לעצמם פשוט להרגיש. עד שאנחנו המבוגרים שמפחדים מרגשות ״שליליים״ מלמדים אותם שאסור: ״אל תהיה עצוב״ כשלקחו לו את הכדור. ״אל תבכי״ כשנפלה מהנדנדה״ ״אל תהיי עצובה״ כשדברים לא הסתדרו במסיבה כמו שרצתה.
אנו מלמדים אותם כי אנחנו מפחדים להרגיש. שרגשות ״שליליים״ כדאי לדחוק פנימה או להתעלם מהסמן שלהם.
אנו מלמדים אותם לעצור את הארגיה בתנועה הטיבעית של הרגש. לעצור דמעות, להחניק כעס, לא לבטא דאון. אנחנו הגדולים שלעיתים מורגלים בפאסון. כי אנחנו מנהלים, כי אנחנו הורים, כי אנחנו מנכל״ים, כי אנחנו אנשי עסקים. כי ככה לימדו אותנו באופן מודע כי ככה היה באופנה. כי ככה נשמנו מודלינג של המבוגרים סביבינו באופן לא מודע כילדים צעירים.
שכחנו שרגשות מכל המינים של האנרגיה באים לבקר את כולנו. הם חלק מחווית החיים. מחברים אותנו למה שבאמת קורה בתוכנו. מזכירים לנו להחבר לעצמנו . לא נותנים לנו להתחבא מאחורי חולצה מגוהצת,לא נותנים לנו להישאר במשחק של שליטה תמידית. מזכירים לנו שאנחנו אנושיים.
מזכירים לנו שאפילו רצוי, להישאר מחוברים ללב שלנו. על כל גווני האנרגיה הריגשיים ששוטפים אותו.
שיר שאני אוהבת המזכיר לנו לקבל את כל הרגשות כאורחים לבקר.
מלון אורחים
מאת: ג׳לאל אל דין רומי
"להיות אנושי
זה כמו מלון אורחים
כל בוקר אורח חדש
שמחה, דכאון, עליבות
איזו מודעות רגעית באה
כאורח לא צפוי
קבל את כולם בברכה
גם אם הם קהל יגון
שינקה ביתך בשצף מרהיטי
עדין קבל כל אחד בכבוד
הוא עשוי לנקות את פנימיותך
לטובת עונג חדש
תכיר תודה על כל הבאים
כל אחד מהם נשלח
כמדריך מאי שם"
הפוסט מוקדש למתאמנים האמיצים שלי שלומדים לקבל את עצמם על כל הנפלאות שלהם. על כל הרגשות שבאים לבקר אותם כחלק מהתהליכים של השגת התוצאות הרצויות להם בחיים.
ללמוד שפה. על הלא מודע. ללמוד על התוכנות הפנימיות שמנהלות אותך ואיך לייצר בהן שינוי, לחולל שינוי משמעותי בחיים שלך, בחיים של אחרים.